אל שיעור היוגה הראשון בחיי הגעתי כי חיפשתי שקט,

הייתי אמא צעירה עם ילד בגן ותינוקת מתוקה אבל מאוד "לא מרוצה" שהייתה כל היום על הידיים, הייתי מותשת.

בדיוק עזבתי את העבודה שלי שכללה הרבה  נסיעות הרבה זמן מחשב והרבה שיזוף מפלורסנטים.

עברנו לגור בישוב קטן שהרגיש לי כלכך מבודד ועדיין לא ממש מצאתי לי חברה.

​

אני ממש זוכרת שבכיתי לשכנה בטלפון על הגוף הכואב והתסכול מכלכך מעט שעות שינה, ולחזור לכושר (שתמיד היה חלק ממני) נראה לי כמו מרחק שנות אור ממציאות חיי.

היא אמרה לי "ספורט זה לא מה שאת צריכה עכשיו לכי לנסות יוגה,

יש שם שקט ורוגע בסוף שיעור הם שוכבים על הגב . לכי תנסי...מה אכפת לך" .

עפתי על הרעיון שלה והודעתי לבעלי "תחזור מוקדם, הערב אני ביוגה!"

​

​